יש איזה רגע כזה, כשהן נרדמות, שאפשר לרגע להרגע. לנשום אוויר.
אולי ישר מגיעות המחשבות של "מה צריך עוד לעשות". אולי לא.
כשהגדולה שלי נולדה הרבה מתח התווסף לחיי. חלק גדול מזה נבע מהעובדה שלא יכולתי לצפות מתי וכמה היא תישן. 5 דקות? שעתיים? גם ביום וגם בלילה. לא היו זמנים שיכולתי רגע להרפות, מתוך ידיעה שיש עכשיו שינה שלווה של זמן מסויים.
חיפשתי את הדרכים בהן אוכל להרפות איתה -
לשים לב לגוף ולהרפות בזמן הנקה למשל.
לשים לב לכפות הרגליים בזמן ההליכה לשינה במנשא או בעגלה.
לשים לב לתנועות הידיים בזמן תפירה (כשהיא ישנה עליי בעצם).
ניסיתי לאפשר לעצמי לנוח תוך כדי עשיה. לשים לב. לחוש תחושה מחודשת של חופש ורווחה גם בתוך שירות מתמיד.
הבנות שלי אינן במסגרת, ובעצם אפשר להגיד שאני כבר 5 שנים בשירות מתמיד. מחפשת את התרגול בתוך היום, עם הבנות. יש כל מיני דרכים לשלב את זה.
לצד זה יש מקום וחשיבות גם לזמן של תרגול "פורמלי". זמן שאני מפנה במיוחד בשביל זה. וזה מגיע בגלים, כמו השינויים שמגיעים ביחד עם הילדים. היו תקופות שיכולתי למצוא שעתיים בבוקר, לפני שהגדולה התעוררה, לתרגול. ברגע שהפכנו למשפחה של 4 נפשות זה הפך קשה יותר, אבל גם נמצאו פתרונות יצירתיים. הזמן המוקצה התקצר, אך נכח בגלים כאלו ואחרים.
ועם זאת, היה חסר לי להפגש ולתרגל ביחד. ולכן אני מציעה כרגע קבוצת תרגול לאמהות, ותינוקות מוזמנים להצטרף אלינו גם. השיר הזה, של עידן רייכל יהיה השיר הראשון מתוך 21 שירים שאביא לכאן ונוכל להסב את תשומת הלב אליהם ולהעזר בהם במהלך הימים.
עידן רייכל - לפני שיגמר
יש בשיר כמה משפטים שמזכירים. אני בוחרת להוסיף עוד אחד בנוסף לזה שבתמונה - "מכל הרגעים בזמן למצוא אחד לאחוז בו להגיד שהגענו "
בתרגול אנחנו מזכירות לעצמנו להיות עם מה שקורה עכשיו. אנחנו מזכירות לעצמנו להיות מסופקות מהרגע הזה. או אולי הפוך - מאפשרות לעצמנו להיות ברגע הזה ולגלות שיכול להיות בו סיפוק. כשאנחנו לא מנסות לשנות, מתכננות, מנתחות, נשאר מה שיש עכשיו והוא טוב בפני עצמו.
Comments