לשמוע איך פרחים צומחים. נכון, יש פה פזמון שכביכול היה יכול לקחת את כל תשומת הלב: מבדידות האנשים הופכים קשים מעטים יוצאים ממנה נשכרים...
אבל פתאום תפסה אותי השורה הזו - הוא שומע איך פרחים צומחים
תהיתי לעצמי עד כמה אנחנו נותנות מקום גם לזה.
עד כמה אנחנו מאפשרות לעצמנו גמישות מהסוג הזה, או אולי פתיחות, או שעשוע, או אינטימיות.
כל כך הרבה דברים במשפט אחד.
איזה צליל משמיע פרח שצומח? כמה עדינות אנחנו יכולות למצוא בעצמנו כדי להתקרב אל פרח ולשמוע אותו צומח? עד כמה אנחנו מוכנות להיות פתוחות לחוויה שאנחנו לא מכירות, או שנשמעת לנו לא קיימת אפילו?
לשמוע איך פרחים צומחים.
זו הזמנה לשהיה קרובה. הזמנה לאינטימיות עם משהו שאולי לא נוכל לראות אותו קורה.
איך רואים שפרח צומח?
זה מצריך סבלנות, אלא צעדים בלתי נראים.
האם אנחנו יכולות למצוא מקום בתוכנו שיכול להקשיב לפרחים שצומחים בתוכנו?
אולי נשמע אותם מבקשים משהו, אולי נוכל לסייע לפרחים האלה לפרוח ולצמוח. אולי נשמע את הצלילים שבוקעים מגוף שגדל, או מנפש שצומחת.
משפט קטן, שכולל בתוכו עולם ומלואו. מלא בשאלות, מלא בהזמנות.
שיר בין ערביים, יהונתן גפן
הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים
הוא מקשיב לקול שירי המים הזכים
הוא שומע איך פרחים צומחים
והטל יורד לו
וקופא על לחייו כמו פנינים
מבדידות האנשים הופכים קשים
מעטים יוצאים ממנה נשכרים
יש הפוחד מהדממה
יש המגלה בה נשמה
הוא מביט אל תוך השמש למעלה והאור נשאר בתוך עיניו העצומות והרוח מפזרת סודותיה הוא נושם עמוק את בושם השדות
Comentaris